פסק-דין בתיק עת"מ 47226-09-11

1.         עניינה של העתירה המתוקנת שהגיש העותר (שתכונה להלן: " העתירה"), בהחלטה של המשיב במסגרת בקשה לעיון מחדש שהגיש העותר.

העותר הוא נתין של גיניאה. הוא הסתנן לישראל יחד עם אחיו דרך גבול מצרים ביום 29.4.2009 (לגישת המשיב, או 28.4.09 לגישת העותר). העותר ואחיו הועברו למעצר בישראל. העותר הוחזק במעצר במשך כשנתיים וחצי. אחיו של העותר הורחקו זה מכבר לגיניאה.

2.         בעניינו של העותר התקיימו מספר דיונים בפני בית הדין למשמורת, במהך השנים 2009 ו-2010 (דיונים שהפרוטוקולים שלהם צורפו כנספחים ט'1-ט'5 לעתירה). ההתנהלות המפורטת בעניינו של העותר פורטה בתגובה המקדמית שהגיש המשיב לעתירה המתוקנת, ואינני מוצאת לנכון לחזור עליה, משום שאין לה רלוונטיות להחלטה נושא פסק דין זה.

ביום 8.7.09 נערך לעותר ראיון בפני יחידת ה-RSD (תמליל הראיון צורף כנספח ה' לעתירה). יחידת ה-RSD הוציאה חוות דעת בעניינו, ובסופו של דבר דחה ראש רשות האוכלוסין את בקשת המקלט שלו (החלטתו צורפה כנספח ז' לעתירה). החלטה זו התבססה על המלצת יחידת ה-RSD (נספח ה' לעתירה) ועל המלצתו של יו"ר הוועדה המייעצת - נספח ו' לעתירה. ההחלטה וההמלצות יכונו להלן: " החלטת הערכאה הראשונה".

אין מחלוקת כי לעותר לא נמסרה החלטת ראש רשות האוכלוסין  בעניינו שלו, אלא החלטה בבקשת המקלט של אחד מאחיו. ההחלטות בעניינם של שני האחים היו - כך טען המשיב - זהות.

3.         העותר הגיש ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) על החלטת בית הדין למשמורת שדחתה את בקשתו לשחררו ממשמורת (עמ"נ 16830-05-11). בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט יעקב) מיום 5.7.11, התייחס בית המשפט להחלטת המשיב לא להכיר בעותר כמי שזכאי למקלט מדיני בישראל. הוא קבע כי הדרך הנכונה בה היה על העותר לנקוט היתה לתקוף החלטה זו. לכן, בית המשפט דחה את ערעורו של העותר, אך קבע כי מן הראוי שהעותר יתקוף את ההחלטה, וכי על העותר להגיש לכן ערר על החלטת המשיב.

4.         העותר אכן הגיש ערר - בקשה לעיון מחדש על החלטתו של ראש רשות האוכלוסין. ביום 22.8.11 נמסר לו מכתב תשובה בבקשתו (נספח ב' לעתירה). ההחלטה מבוססת על חוות הדעת של יחידת ה-RSD, שצורפה אף היא לעתירה. החלטה זו היא נושא העתירה דנן, והיא תכונה להלן גם: " ההחלטה".

ההחלטה התייחסה בין היתר וכפי שיפורט להלן,  להעדר האמינות של העותר כפי שהוא נקבע בערכאה הראשונה. עוד נקבע כי העותר לא סיפק מידע חדש ורלבנטי בבקשתו. צוין כי העותר צירף מידע שמקורו באינטרנט, אולם מידע זה אינו קשור לעניינו האישי של העותר. המידע החדש שהעותר סיפק, אף סותר את טענותיו בערכאה הראשונה באשר למעצרו של אביו ומקום מעצרו. המסקנה של מקבלת ההחלטה מטעם המשיב היתה לכן, כי לא היה מקום לבחון מחדש את ההחלטה שניתנה בעניינו של העותר בערכאה הראשונה, ובקשתו של העותר לעיון מחדש - נדחתה. 

טענות העותר

5.         העותר טען בעתירה כי הוא לא היה מיוצג במהלך השנתיים הראשונות למעצרו. הוא טען גם כי כאשר הוא הגיש את הערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז, לא היו בידיו מרבית המסמכים לעניין מעצרו והליך בחינת בקשת המקלט שלו. יחד עם זאת, הוא טען כי במסגרת בקשתו לעיון מחדש, הוא הציג פרטים שעשויים להיחשב כשינוי נסיבות. הוא אף טען כי אחיו גורשו מישראל, ונעשה ניסיון אצל הצלב האדום לאתר אותם. אולם, הצלב האדום לא הצליח לאתר אותם, ולגישתו אף זו ראייה מנהלית משמעותית המחזקת את טענותיו. העותר אף טען כי בחוות הדעת של יחידת ה-RSD בערכאה הראשונה, לא היתה כל התייחסות למצב הפוליטי ולעוצמת הפרת זכויות האדם בגיניאה.

6.         העותר טען כי כל ההחלטות וההמלצות בעניינו הן שגויות. לטענתו, ישנו הסבר מניח את הדעת לסתירות לכאורה שנמצאו בגרסתו. העותר התייחס לחוות הדעת של יחידת ה-RSD בערכה הראשונה (נספח ה' לעתירה), וטען כי לא היה מקום למסקנתה של היחידה ביחס לאמינותו של העותר. לגישת העותר, לו היתה היחידה כ"ערכאה שניה" בוחנת מחדש את מסקנת היחידה בערכאה ראשונה, היא היתה מגלה כי מדובר במסקנה שאינה מבוססת.

העותר התייחס להמלצתו של כב' השופט (בדימ') שטרוזמן. לגישתו, בהמלצה זו נקבע כי אין מקום לייחס לעותר אי אמינות - כפי שהעותר טוען. יחד עם זאת נקבע בהמלצה כי יש לדחות את הבקשה מטעמים אחרים. העותר חולק גם על מסקנה זו של יו"ר הוועדה המייעצת, מהטעמים שהוא פירט בעתירה.

באשר להחלטתו של ראש רשות האוכלוסין מיום 10.2.10, טען העותר כי מדובר בהחלטה שביחס אליה לא הפעיל ראש הרשות את שיקול דעתו - מדובר בהחלטה המתייחסת לעניינם של 12 מבקשי מקלט, כאשר ההחלטה הטכנית שהתקבלה היא החלטה גורפת במסגרתה קבל ראש הרשות את המלצת הוועדה המייעצת כמות שהיא.

7.         העותר טען אם כן כי ההמלצות השונות בעניינו הן שגויות, ולכן הוא עתר כי בית המשפט יבטל את החלטת המשיב בבקשה לעיון מחדש, ויקבע כי יש לקבל את בקשת המקלט של העותר. לחלופין עתר העותר כי בית המשפט יורה על השבת עניינו של העותר למשיב, כדי שהוא יבחן מחדש את עניינו בתום לב. הוא טען כי הבקשה לעיון מחדש לא נדונה על ידי המשיב ב"נפש חפצה", וכי היה מקום להעביר את הבקשה ליו"ר הוועדה המייעצת ולמנכ"ל הרשות, ולא להסתפק בהחלטה של פקידה של המשיב.

ב"כ העותר חזר על טענותיו גם בסיכומיו בפני בית המשפט בישיבת יום 26.12.12.

טענות המשיב

8.         המשיב טען כי יש לדחות את העתירה. בתגובתו המקדמית לעתירה טען המשיב בין היתר כי לא נפל פגם באף אחת מההחלטות נושא העתירה. המשיב טען כי הסיפור שאותו סיפר העותר אינו מבסס חשש לרדיפה. הוא ציין כי העותר עזב את מולדתו דרך שדה התעופה - דבר המחזק את המסקנה כי הוא נרדף בארצו. הוא הוסיף כי נמצאו סתירות בנוגע לקשרים המשפחתיים של העותר עם משפחתו, בנוגע למקורות המימון של העותר ואחיו במצרים, בנוגע לכתובתו במולדתו ובנוגע לסדר היוולדם של אחיו.

9.         המשיב טוען כי העותר "עיבה" את בקשתו לעיון מחדש במידע שהוא לא הציג במסגרת הראיון שנערך לו בערכאה הראשונה. כך, העותר הוסיף מידע ביחס לשינויים השלטוניים בגיניאה, וביחס לבית המעצר alpha yala, שלא נזכר על ידיו בערכאה הראשונה. עוד נטען כי העותר לא ביסס את המידע ביחס לאביו, ואף לו היה ממש במידע זה, העותר לא ביסס חשש לרדיפה נגדו. המשיב טען כי משמצאו הגורמים המקצועיים כי אין יסוד לחשש הסובייקטיבי והאובייקטיבי של העותר ביחס לאפשרות חזרתו לגיניאה, לא נפל פגם בהחלטתם.

10.        עוד ציין המשיב כי חרף האמור בעתירה, יו"ר הוועדה המייעצת לא קבע כי העותר אמין, אלא התייחס רק לנושא אחד שלגביו נקבע חוסר אמינות שלו (לענין ידיעת העותר ואחיו את שם היחידה בה שירות אביהם). עוד צוין כי יו"ר הוועדה הוא גורם ממליץ בלבד, והמשיב אינו מחויב לאמץ את נימוקיו, מה עוד שנימוקים אלה לא שינו את המסקנה הסופית. בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים. לגישת המשיב, שאלת אמינותו של העותר היא שאלה משנית בעתירה, שכן הוא לא בסס טענה בדבר רדיפה או סכנת חיים. כל שטען הוא כי הוא עלול ללכת לכלא, ואין די בכך כדי לבסס חשש לסכנת חיים.